בזמן האחרון שאני מדבר עם מוזיקאים על להיות
מוזיקאי מקצועי אני שם לב למלא אמירות שליליות כמו:
-אין בזה כסף
-בארץ לא מתייחסים למוזיקה ברצינות
-יש יותר מידי תחרות
-אין לי מספיק ציוד טוב
-אני מבוגר כבר
אני פה בא להגיד לכם בפנים שאתם full of shit נותנים לעצמכם תירוצים וסיבות למה לא לעשות את מה שאתם אוהבים וללכת על זה עד הסוף, ואני יכול להוכיח לכם על מנת התייחסות לכל אחת מהאמירות האלו, רק לפני זה אני רוצה לציין שאת כל התירוצים האלו אתם מכניסים חזק לתת המודע שלכם והמציאות שלכם מתגשמת בהתאם.
מה הטעם בלעבוד בעבודה שאתה שונא מ9 עד 5 ולחזור הביתה לנגן קטעים של אחרים ולקנות ציוד יקר שאין לכם צורך בו.
אז בהתייחסות לאמירות השליליות :
-אין בזה כסף.. מי אמר?
אם יש לכם 10 תלמידים קבועים זה הכנסה של קרוב ל5000 שקל נטו או שאתם יכולים להקליט אלבום בבית עם הטכנולוגיה היום זה לא כזה מסובך ולמכור את השירים שלכם באמאזון או אייטיונז אפילו ב 1$ לשיר מספיק שיהיה לכם כמה אנשים שיקנו ויתנו ביקורות חיוביות אתם יכולים להגיע ל 1000 מכירות על כל שיר שזה יוצא 9000$ רווחים מהאלבום.
אם אתם צריכים לשפר את הרמה שלכם אז תעשו מה שצריך לעשות בשביל להגיע לרמה שאתם רוצים.
-בארץ לא מתייחסים למוזיקה ברצינות - זה נכון אולי אבל תגיעו למקסימום כבר שאתם פה...
בשביל מה יש את יוטיוב? כדי שאנשים מכל העולם יכירו את אותכם תעלו כמה סרטונים שלכם ליטיוב אם אתם באמת טובים ההזדמנות תבוא תאמינו לי, יפנו אליכם לבד כבר.
-יש יותר מידי תחרות - אין שום תחרות יש הרבה גיטריסטים שמנגנים אותו דבר..ואני אסביר
אני רואה הרבה גיטריסטים בארץ שמנגנים כמו גיטריסט מפורסם אחר וכותבים כמוהו גם אחד שמנגן כמו סטיב ואי אחד שמנגן כמו גון פטרוצי ואחד שמנגן כמו אלאן הולדסוורט, והכי גרוע כולם מנסים לנגן כמו דויד גילמור.
מה שיוצא בסוף שהם מתחרים בדויד גילמור לכן אתם מרגישים תקועים במקום.
איפה המקוריות? תמציאו סגנון משלכם זה לא בעיה פשוט תפתחו דברים שיוצאים לכם באופן טבעי
-אין לי מספיק ציוד טוב
אתם יכולים עם גיטרה ב1500 שקל ופיקאפים טובין להגיע לסאונד מעולה אתם אפילו לא צריכים מגבר איזה pod נחמד יעשה את העבודה. (מי כמוני יודע)
-אני מבוגר כבר
ישנו ספר שנקרא DEEP PRACTICE אם אני לא טועה שם הסופר מסביר שבכל תחום שאתם בוחרים אם אתם משקיעים באימונים כל יום כמספר שעות ומעלים בהדרגה את כמות האימונים לאחר חודש חודשיים אתם מגיעים לHook POINT מסויים ואז הכל נהיה לכם ברור המטרה שלכם הסגנון שאתם רוצים, הכל יזרום לכם מהנקודה הזאת.
עוד אני רוצה להוסיף שעם שנה רצופה של עבודה קשה אתם יכולים להגיע לרמה מקצועית ועם 3 שנים אתם יכולים להגיע לדרגת מאסטר.
אז אם אתה בן 40 אתה יכול להגיע לנגן עם ריאהנה בניו יורק בגיל 43 (בהנחה שזה החלום שלך) ואני לא מגזים..